השוואה בין ריקודי עם וסלסה
Note for English readers: this a comparison about Israeli folk dances and Cuban folk dances (salsa, that is).
יצא לי לרקוד ריקודי עם כבר הרבה שנים, ובשנה האחרונה התחלתי גם סלסה.
לדעתי ההבדלים בין שני העולמות הם מאוד מעניינים, ויכול להיות שגם אתכם הם יעניינו, אז אתם מוזמנים לקרוא.
הערה: את רוב ריקודי העם שלי ביליתי בחוג של גדי ביטון, ואת רוב הסלסה למדתי בפנורמה (לטינגייט) ובקבוצות של מדיה נוצ'ה, בעיקר מדיה נוצ'ה תל אביב. מה שכתוב פה עשוי להיות שונה במקומות אחרים של ריקודי עם וסלסה.
באופן כללי:
גם הסלסה וגם הריקודי עם מוגדרים בתור ריקודים, בשניהם צריך חוש קצב ובשניהם הגבר מתחיל ברגל שמאל והאשה ברגל ימין. אבל בזה בערך מסתכמות הנקודות המשותפות בין הריקודים.
הצלחתי למצוא רק שני סוגי מהלכים שמשותפים בין הסלסה והריקודי עם: אנשופלה (מה שנקרא "החלפת מקום" בריקודי עם) ואקסיבלה (אין לזה שם בריקודי עם, אבל יש משהו שמזכיר את זה בכמה ריקודים, כמו "עכשיו לנשום" ו"ארץ חדשה").
שאר הצעדים הבסיסיים בריקודי עם (צעד תימני, מים מים, סיכול חילוף, צ'ה צ'ה צ'ה וכו') לא קיימים בסלסה.
בסלסה יש הרבה מהלכים ותרגילים, והם לרוב לא יופיעו בריקודי עם (חוץ מאולי ריקודי עם שנכתבו לשירים בסגנון סלסה).
ההבדל הכי בולט הוא כמובן העובדה שבסלסה, כל אחד רוקד איך שבא לו (כאשר הגברים מובילים בדרך כלל, ולעתים רחוקות אפשר לראות בנות שמובילות בנים).
בריקודי עם, לכל שיר יש את הריקוד שלו עם צעדים שמותאמים במיוחד בשבילו. אפשר לאלתר קצת ולעשות וריאציות, אבל בסך הכל כל האנשים אמורים לרקוד אותו דבר. זה לא עושה את זה פחות כיף אם זה ריקוד שאוהבים.
הלימוד:
אדם שיודע לרקוד טוב סוג אחד של ריקוד, כנראה יהיה מסוגל גם אחרי לימודים להיות מסוגל לרקוד את הסוג השני. אני מהמר שיהיה יותר קל ללמוד ריקודי עם אחרי סלסה, מאשר להיפך.
הרבה יותר פשוט להתחיל ללמוד ריקודי עם מאשר סלסה - במיוחד לגברים, שבריקודי עם יש להם הרבה פחות אחריות.
בריקודי עם, כל מה שצריך הוא למצוא חוג מתחילים מהצעד הראשון ולהשתתף בלימודי הריקודים. בדרך כלל כל ריקוד נלמד פעמיים, ואחר כך חוזרים עליו עוד הרבה פעמים, ככה שבאיזה שלב הוא יכנס לזכרון (כל עוד הוא לא הסוף של "ערב כחול עמוק" שאף אחד לא מצליח לזכור).
רמת הריקודים עולה ככל שמתקדמים במשך השנה, ופעם בשנה חוזרים להדריך אנשים מהצעד הראשון. בהרקדה של גדי יש הפרדה בין רמת המתחילים ושאר הרמות. במקומות אחרים, יש שעות של מתחילים ושעות של בינוניים ומתקדמים.
בריקודי עם נוטות להיות יותר בנות מבנים, אבל חלק מהן לא אוהבות בכלל ריקודי זוגות, ככה יוצא שיכול להיות מקרה שבנים ירצו ללמוד ריקודי זוגות, אבל אם הם לא מוצאים מישהי בתחילת הסבב, אז כנראה שלא יהיה להם עם מי ללמוד הערב ריקודי זוגות, מה שעלול להיות די עצוב.
בסלסה נהוג שבכל אירוע רגיל יהיו כמה רמות במקביל, ככה שאנשים שלא יודעים סלסה בכלל תמיד יוכלו לבוא וללמוד מהצעד הראשון. בזמן הלימוד נהוג להחליף בני זוג מדי פעם (מה שנקרא "דאמה!"), וככה בנים תמיד יזכו לתרגל עם בנות ולהיפך, גם אם אין איזון בין בנות ובנים.
בסלסה, יש אנשים (כמוני) שלא יספיק להם פשוט לבוא ללמוד. הם יצטרכו גם לתרגל בבית מול קטעי וידאו מיוטיוב. הדבר חשוב במיוחד בשביל הצד המוביל - לבנות נוטה להיות יותר קל.
לי אישית היה קורה שהייתי לומד בהצלחה מהלכים ("וריאציות" לפי איך שהם נקראים במדיה נוצ'ה), אבל בזמן הריקוד עצמו הייתי חוטף בלאק-אאוט ולא זוכר איזה מהלכים אני מסוגל לעשות. הפתרון ההתחלתי היה לזכור בעל-פה רצף של מהלכים (בעזרת שיטת החדר הרומאי, שהיא מעולה בשביל לזכור רשימות בעל פה בלי צורך לשנן דברים). השותפה לריקוד לא תדע שזה רצף שהכנתי מראש - במיוחד אם אני אחייך אליה תוך כדי הריקוד ואנסה להתאים לפעמים את המהלכים למוזיקה.
(עוד טיפ: אפשר למצוא את המהלך הרצוי ביוטיוב, למשל בתוך הספריה העצומה של מדיה נוצ'ה, להוריד אותו למחשב או לסמארטפון בעזרת אתר כמו clipconverter.cc ואז לצפות בו בהילוך איטי בעזרת תוכנה כמו VLC או BsPlayer)
בשבילי סלסה היתה הרבה, הרבה יותר השקעה מריקודי עם. מצד שני התקדמתי הרבה יותר מהר - לקח לי 3 שנים להיות מסוגל לשרוד סבב שלם של ריקודי זוגות של ריקודי עם, ומצד שני, לקח לי כחצי שנה לקבל את היכולת לרקוד בנוח שיר סלסה שלם עם בחורה שאני לא מכיר (כן, בהתחלה הרבה יותר קל לרקוד עם אנשים שמכירים, או עם אנשים שהשתתפו איתי בחוג סגור).
סוגי ריקודים ושירים:
בריקודי עם יש שלושה סוגי ריקודים עיקריים: מעגלים, זוגות ושורות. מעגלים וזוגות הם חלק גדול מהערב, ובדרך כלל הם יהיו שירים בעברית. כל זה לא כולל את ריקודי המעגל מסוג דבקות, שהם לפעמים בערבית או תימנית. יש גם מעט ריקודי זוגות בשפה זרה (חלק מהם שייכים לסוג ריקודי עמים, כמו "מיטת הנוצות של סבתא", וחלק מהם הגיעו מהפרוייקט של עידן רייכל).
ריקודי השורות נוטים להיות יותר קצביים מהריקודים האחרים. חלק יהיו באנגלית ושפות זרות אחרות (אפילו פרסית).
לכל ריקוד מסוג כזה יש שיר משלו. כמעט בכל השירים הריקוד מתואם עם השיר, ככה שיש הבדל ברור בין איך שרוקדים בבית של השיר, ואיך שרוקדים בזמן הפזמון.
לפעמים יש גם ריקודים סלונים, כולל גם סלסה, אבל זה יהיה חלק קטן מאוד מהערב וחלק מהאנשים ינצלו את אותו הזמן לקפה, מנוחה והתמנגלות.
בסלסה, רוב השירים הם כמובן סלסה. כל אחד רוקד איך שבא לו, וזה אומר שהוא מוביל את הבחורה איך שבא לו. רקדנים קצת יותר מנוסים מנסים להתאים את צורת הריקוד לסגנון השיר, או להתאים את הצעדים לחלקים בולטים בשיר ("ברייקים").
בדרך כלל יש גם קצת בצ'אטה. בדרך כלל השירים הם בספרדית. לעתים רחוקות אפשר יהיה לשמוע שיר באנגלית, שבדרך כלל יהיה קאבר סלסה לשיר קיים (כמו Clocks של קולדפליי).
בסלסה יש מעגל מדי פעם, שנקרא רואדה. במעגל יש אדם שנקרא המוביל (קאנטטה) והוא מחליט איזה מהלכים יבצעו כל האנשים האחרים. אפשר לגנוב את תפקיד המוביל תוך כדי ריקוד, ואין שום מניעה שהמוביל יהיה בחורה (למרות שמשום מה זה קורה פחות).
בסלסה יש גם קצת ריקודי שורות, שיכולים להיות בכל השפות (אבל בדרך כלל לא בעברית). חלק מהם יהיו באותה גרסה כמו מה שנרקד בריקודי עם. חלק יהיו קצת שונים (למשל שיר הערפד, שבסלסה, רוקדים אותו בשתי שורות של בנים מול בנות, וזה יותר יפה מאשר בריקודי עם, שבו רוקדים סתם בשורות רגילות).
יש עוד כמה סגנונות שיכולים להופיע בסלסה לפעמים, כמו רגאטון (ראפ קובני. לפעמים אפשר לשמוע אותו גם באמצע שיר סלסה) או כל מיני דברים עם שמות אקזוטיים אחרים כמו רומבה.
מגוון:
מה שנחמד בריקודי עם הוא שאפשר ליצור ריקוד לכל שיר, לא משנה באיזה סגנון. גם אם לשיר יש משקל מוזר (כמו "אישה על החוף" עם משקל של 9/8), יהיה אפשר להלביש עליו ריקוד. יוצא שמי שנמצא בריקודי עם יכול להיחשף להרבה סגנונות של שירים ישראלים: שירי ארץ ישראל הישנה והטובה ("באלו הידיים"), שירים של גלגל"צ ("הגשמה עצמית") ושירים מזרחיים.
בסלסה, לא כל שיר מתאים. בדרך כלל רוקדים סלסה רק על שירים שבסגנון שאופייני לסלסה, למרות שאפשר תיאורטית לרקוד על כל שיר שהוא במשקל של 2/4 או 4/4 וגם נמצא בקצב המתאים.
יוצא בהתחלה שבסלסה, כל השירים נשמעים אותו דבר, ולוקח זמן לשים לב להבדלים. לוקח עוד יותר זמן להתחיל להכיר שירים בשמות שלהם. זה שהם לא בשפה שמכירים, לא עושה את זה יותר קל (אבל אפליקציות כמו Shazam יכולות מאוד לעזור במקרה הזה).
אינטראקציה בין אנשים:
בריקודי עם בישראל, כל סבב של זוגות יכול להמשך בערך חצי שעה. בגלל זה, אנשים נוטים להיות זהירים בבחירת בן/בת הזוג שלהם. זה לא כיף לבחור מישהו שלא רוקד טוב, או שאין כימיה איתו, ואז להיות תקוע איתו במשך חצי שעה. אפשר גם לנטוש את בן/בת הזוג באמצע, אבל זה יכול להיות מעליב.
בגלל זה קורה שאנשים יעדיפו בדרך כלל לרקוד עם אנשים שהם רקדו איתם כבר במקום להמר על מישהו חדש. בהרבה מקרים אנשים מחליטים להיות בני זוג קבועים ולא לרקוד עם אנשים אחרים כל עוד שניהם נמצאים באותו ערב.
כל זה מגביל את כמות האנשים החדשים שמכירים. אפשר גם כמובן להכיר אנשים לא דרך הריקוד, אבל זה הרבה פחות קל.
אם אין לכם בת זוג קבועה ולא קבעתם מראש עם מישהו או מישהי, אז עלולים להיווצר מצבים שאף אחת לא תסכים לרקוד אתכם בסבב של ריקודי הזוגות (יש סיכוי של 50% שזה יקרה - תלוי איזה רקדנים אתם ואיך אתם נראים).
בריקודי עם ישראלים בארצות הברית, הסבבים של הריקודים הרבה יותר קצרים (יכול להיות סבב של 3-4 ריקודי זוגות בסך הכל), מה שהרבה יותר מעודד אנשים להתנסות עם אנשים חדשים.
כאן נמצא אחד ההבדלים היפים והמשמעותיים בין הסלסה וריקודי העם. בסלסה נהוג לרקוד כל ריקוד עם בת זוג אחרת. כל ריקוד נמשך בדרך כלל כ-5 דקות, ככה שגם אם לא נהנים עם בן הזוג, זה לא ימשך להרבה זמן.
בזכות זה, יוצא שבסלסה שאם מזמינים בחורה לרקוד, יש בדרך כלל יותר מ-50% סיכוי שהיא תסכים, וסיכוי הרבה יותר גדול אם כבר רקדתם פעם ערב לפני ונהניתם.
בגלל זה, בסלסה אפשר להכיר הרבה יותר אנשים מאשר בריקודי עם, ויש הרבה יותר תקשורת עם אנשים.
ענייני פמיניזם:
בשני סוגי הריקודים, בנים הרבה יותר נוטים להזמין בנות מאשר להיפך. אין כל מניעה שבת תזמין בן, אבל זה קורה הרבה פחות. יש בנות שמאוד יתביישו להזמין בנים.
מבחינת יחס בין המינים, סלסה הוא ריקוד שוביניסטי להחריד (בדיוק כמו כל הריקודים הסלונים האחרים). הבנים הם אלה שיחליטו איזה מהלכים יבוצעו בריקוד, והבנות צריכות להיות לדעת להבין מה הבנים מסמנים להן. הן יכולות לעשות וריאציות (מה שנקרא "ליידי סטייל") אבל הן עדיין צריכות להיות בדרך כלל בתוך המסגרת שהבנים מכתיבים.
נדיר לראות היפוכי תפקידים - בנות שמובילות בנים, אבל תיאורטית אין מניעה שזה יקרה. בדרך כלל רק למדריכות יהיה מספיק ידע להוביל גברים.
ריקוד עם הם הרבה יותר שיוויוניים מהבחינה הזו.
בדרך כלל מצופה שהגבר יוביל, אבל הבת יכולה להוביל אותו במקרה שהוא לא מכיר את הריקוד והיא כן. יכולים להיות גם מצבים של שיוויון בהם שני הצדדים מובילים אחד את השני.
הגבר לא יכול לשנות את הצעדים או לבחור צעדים אחרים, אבל גם הגבר וגם האשה יכולים לעשות וריאציות קלות.
ענייני מגדר:
בריקודי עם אפשר לראות לפעמים בנות רוקדות עם בנות אחרות. יכולים להיות 1-2 זוגות כאלה בחוג ריקודים גדול.
יש סיכוי כמעט אפסי לראות בריקודי עם גבר רוקד עם גבר, אלא אם הם נמצאים בחוג שמיועד לקהילה הגאה (ולא נראה לי שיש חוגים כאלה כרגע). הפעם היחידה שראיתי דבר כזה בחוג רגיל היתה ששני גברים ניסו להסתלבט על הרוקדים בחוף גורדון והצטרפו למעגל.
בסלסה מאוד מקובל לראות בנות רוקדות עם בנות. מדי פעם אפשר גם לראות בנים שרוקדים עם בנים אחרים.
לעתים אנשים ירקדו בתפקיד המין השני בזמן הלימודים והתירגול - בעיקר אם הם רוצים להיות מדריכים, ולפעמים בשביל לאזן אם חסרים הרבה בנים או בנות.
לפעמים אפשר לראות שלושה אנשים שרוקדים ריקוד ביחד.
סדרי גודל:
להרקדות של ריקודי עם יש פוטנציאל להיות מאוד גדולות.
הרקדות סלסה נוטות להיות יותר קטנות. נראה לי שבדרך כלל הן לא יותר מ-70 איש.
ימי הולדת:
בריקודי עם - לפחות בהרקדה של גדי ביטון, אם יש למישהו יום הולדת, אז אומרים את השם שלו ברמקול ומקדישים לו שיר.
בסלסה, יש מעגל יום הולדת. חוגגי יום ההולדת נמצאים בתוך המעגל. מקיפים אותם האנשים האחרים, שמוחאים כפיים במקצב קלאווה, ומדי פעם נכנסים לתוך המעגל ורוקדים עם אנשי יום ההולדת.
(במדיה נוצ'ה נהוג שמי שרוצה להיות במעגל יום הולדת צריך להביא עוגה)
אירועים מיוחדים:
בריקודי עם, לפעמים נוהגים להביא להקות ריקודי עם להופעות, בדרך כלל בחגים. אני אישית מאוד נהנה לראות את ההופעות האלה.
במדיה נוצ'ה אוהבים לחגוג אירועים מיוחדים (בדרך כלל יום הולדת של קבוצת מדיה מסויימת) באמצעות סדנאות שבהן מלמדים דברים שבדרך כלל לא לומדים בשיעורי הסלסה הרגילים.
פסטיבלים:
בריקודי עם, הפסטיבל הכי ידוע הוא כמובן פסטיבל כרמיאל, שהוא 3 ימים של הרקדות והופעות ריקודים. ההרקדות הן בחינם, וההופעות בתשלום. ההופעה הגדולה של הערב היא במחיר מסובסד כנראה.
יש עוד מיני-פסטיבל בפסח בעיר רחובות ("רוקדים אביב ברחובות") שנמשך יומיים, עם הרקדות והופעות בחינם.
יש גם את "קאמפ בתנועה" של גדי ביטון, שהוא 3 ימים של ריקודים, הרקדות, הופעות וסדנאות. אישית עוד לא יצא לי להיות שם.
בסלסה יש הרבה יותר פסטיבלים.
ראוי לציון פסטיבל "מדיה נופש" של מדיה נוצ'ה, שהוא בחינם, בניגוד לכל הגיון בסיסי. עם כמה קטצ'ים, כמו זה שצריך לגור באוהל ולהיות חלק מצוות ניקוי.
עוד פסטיבלים הם פסטיבל בלגאן שקרוי על מהלך עם אותו שם, פסטיבל אוטרה, קונגרס הסלסה, פסטיבל חורף חם ואולי עוד כמה שלא יצא לי להכיר.
בפסטיבלים של סלסה יש בדרך כלל הרקדות, סדנאות ובחלק מהם (בדרך כלל בפסטיבלים היקרים) יש גם אמנים מחו"ל.
לרקוד בחינם:
יש כמה מקומות שאפשר לרקוד בהם ריקודי עם בחינם. בדרך כלל הם יהיו תחת כיפת השמים. יש למשל בחוף גורדון בתל אביב, ובספורטק בהרצליה. בדרך כלל זה רק בקיץ.
עד כמה שידוע לי, אין מקומות בהם אפשר ללמוד בחינם.
סלסה אפשר לרקוד וללמוד בחינם בכל המסיבות שמדיה נוצ'ה מארגנים (שהם ארגון מדהים ביותר). יש להם קבוצות בכל הארץ, ואפשר למצוא את הרשימה כאן.
למי שנמצא בבאר שבע: יש סלסה בחינם במעונות ג' בימי שלישי (שהחוג שם הוא זה שנתן את ההשראה למדיה נוצ'ה).
לסיכום:
ההבדלים בין סלסה וריקודי עם מזכירים מאוד את ההבדלים בין כלבים וחתולים. יש להם הבדלים מאוד גדולים בהתנהגות ובצורת החשיבה.
גם אין הרבה חפיפה בינהם, ולכל אחד מהם יש את היתרונות והחסרונות שלו. אני אוהב את שניהם.
יצא לי לרקוד ריקודי עם כבר הרבה שנים, ובשנה האחרונה התחלתי גם סלסה.
לדעתי ההבדלים בין שני העולמות הם מאוד מעניינים, ויכול להיות שגם אתכם הם יעניינו, אז אתם מוזמנים לקרוא.
הערה: את רוב ריקודי העם שלי ביליתי בחוג של גדי ביטון, ואת רוב הסלסה למדתי בפנורמה (לטינגייט) ובקבוצות של מדיה נוצ'ה, בעיקר מדיה נוצ'ה תל אביב. מה שכתוב פה עשוי להיות שונה במקומות אחרים של ריקודי עם וסלסה.
באופן כללי:
גם הסלסה וגם הריקודי עם מוגדרים בתור ריקודים, בשניהם צריך חוש קצב ובשניהם הגבר מתחיל ברגל שמאל והאשה ברגל ימין. אבל בזה בערך מסתכמות הנקודות המשותפות בין הריקודים.
הצלחתי למצוא רק שני סוגי מהלכים שמשותפים בין הסלסה והריקודי עם: אנשופלה (מה שנקרא "החלפת מקום" בריקודי עם) ואקסיבלה (אין לזה שם בריקודי עם, אבל יש משהו שמזכיר את זה בכמה ריקודים, כמו "עכשיו לנשום" ו"ארץ חדשה").
שאר הצעדים הבסיסיים בריקודי עם (צעד תימני, מים מים, סיכול חילוף, צ'ה צ'ה צ'ה וכו') לא קיימים בסלסה.
בסלסה יש הרבה מהלכים ותרגילים, והם לרוב לא יופיעו בריקודי עם (חוץ מאולי ריקודי עם שנכתבו לשירים בסגנון סלסה).
ההבדל הכי בולט הוא כמובן העובדה שבסלסה, כל אחד רוקד איך שבא לו (כאשר הגברים מובילים בדרך כלל, ולעתים רחוקות אפשר לראות בנות שמובילות בנים).
בריקודי עם, לכל שיר יש את הריקוד שלו עם צעדים שמותאמים במיוחד בשבילו. אפשר לאלתר קצת ולעשות וריאציות, אבל בסך הכל כל האנשים אמורים לרקוד אותו דבר. זה לא עושה את זה פחות כיף אם זה ריקוד שאוהבים.
הלימוד:
אדם שיודע לרקוד טוב סוג אחד של ריקוד, כנראה יהיה מסוגל גם אחרי לימודים להיות מסוגל לרקוד את הסוג השני. אני מהמר שיהיה יותר קל ללמוד ריקודי עם אחרי סלסה, מאשר להיפך.
הרבה יותר פשוט להתחיל ללמוד ריקודי עם מאשר סלסה - במיוחד לגברים, שבריקודי עם יש להם הרבה פחות אחריות.
בריקודי עם, כל מה שצריך הוא למצוא חוג מתחילים מהצעד הראשון ולהשתתף בלימודי הריקודים. בדרך כלל כל ריקוד נלמד פעמיים, ואחר כך חוזרים עליו עוד הרבה פעמים, ככה שבאיזה שלב הוא יכנס לזכרון (כל עוד הוא לא הסוף של "ערב כחול עמוק" שאף אחד לא מצליח לזכור).
רמת הריקודים עולה ככל שמתקדמים במשך השנה, ופעם בשנה חוזרים להדריך אנשים מהצעד הראשון. בהרקדה של גדי יש הפרדה בין רמת המתחילים ושאר הרמות. במקומות אחרים, יש שעות של מתחילים ושעות של בינוניים ומתקדמים.
בריקודי עם נוטות להיות יותר בנות מבנים, אבל חלק מהן לא אוהבות בכלל ריקודי זוגות, ככה יוצא שיכול להיות מקרה שבנים ירצו ללמוד ריקודי זוגות, אבל אם הם לא מוצאים מישהי בתחילת הסבב, אז כנראה שלא יהיה להם עם מי ללמוד הערב ריקודי זוגות, מה שעלול להיות די עצוב.
בסלסה נהוג שבכל אירוע רגיל יהיו כמה רמות במקביל, ככה שאנשים שלא יודעים סלסה בכלל תמיד יוכלו לבוא וללמוד מהצעד הראשון. בזמן הלימוד נהוג להחליף בני זוג מדי פעם (מה שנקרא "דאמה!"), וככה בנים תמיד יזכו לתרגל עם בנות ולהיפך, גם אם אין איזון בין בנות ובנים.
בסלסה, יש אנשים (כמוני) שלא יספיק להם פשוט לבוא ללמוד. הם יצטרכו גם לתרגל בבית מול קטעי וידאו מיוטיוב. הדבר חשוב במיוחד בשביל הצד המוביל - לבנות נוטה להיות יותר קל.
לי אישית היה קורה שהייתי לומד בהצלחה מהלכים ("וריאציות" לפי איך שהם נקראים במדיה נוצ'ה), אבל בזמן הריקוד עצמו הייתי חוטף בלאק-אאוט ולא זוכר איזה מהלכים אני מסוגל לעשות. הפתרון ההתחלתי היה לזכור בעל-פה רצף של מהלכים (בעזרת שיטת החדר הרומאי, שהיא מעולה בשביל לזכור רשימות בעל פה בלי צורך לשנן דברים). השותפה לריקוד לא תדע שזה רצף שהכנתי מראש - במיוחד אם אני אחייך אליה תוך כדי הריקוד ואנסה להתאים לפעמים את המהלכים למוזיקה.
(עוד טיפ: אפשר למצוא את המהלך הרצוי ביוטיוב, למשל בתוך הספריה העצומה של מדיה נוצ'ה, להוריד אותו למחשב או לסמארטפון בעזרת אתר כמו clipconverter.cc ואז לצפות בו בהילוך איטי בעזרת תוכנה כמו VLC או BsPlayer)
בשבילי סלסה היתה הרבה, הרבה יותר השקעה מריקודי עם. מצד שני התקדמתי הרבה יותר מהר - לקח לי 3 שנים להיות מסוגל לשרוד סבב שלם של ריקודי זוגות של ריקודי עם, ומצד שני, לקח לי כחצי שנה לקבל את היכולת לרקוד בנוח שיר סלסה שלם עם בחורה שאני לא מכיר (כן, בהתחלה הרבה יותר קל לרקוד עם אנשים שמכירים, או עם אנשים שהשתתפו איתי בחוג סגור).
סוגי ריקודים ושירים:
בריקודי עם יש שלושה סוגי ריקודים עיקריים: מעגלים, זוגות ושורות. מעגלים וזוגות הם חלק גדול מהערב, ובדרך כלל הם יהיו שירים בעברית. כל זה לא כולל את ריקודי המעגל מסוג דבקות, שהם לפעמים בערבית או תימנית. יש גם מעט ריקודי זוגות בשפה זרה (חלק מהם שייכים לסוג ריקודי עמים, כמו "מיטת הנוצות של סבתא", וחלק מהם הגיעו מהפרוייקט של עידן רייכל).
ריקודי השורות נוטים להיות יותר קצביים מהריקודים האחרים. חלק יהיו באנגלית ושפות זרות אחרות (אפילו פרסית).
לכל ריקוד מסוג כזה יש שיר משלו. כמעט בכל השירים הריקוד מתואם עם השיר, ככה שיש הבדל ברור בין איך שרוקדים בבית של השיר, ואיך שרוקדים בזמן הפזמון.
לפעמים יש גם ריקודים סלונים, כולל גם סלסה, אבל זה יהיה חלק קטן מאוד מהערב וחלק מהאנשים ינצלו את אותו הזמן לקפה, מנוחה והתמנגלות.
בסלסה, רוב השירים הם כמובן סלסה. כל אחד רוקד איך שבא לו, וזה אומר שהוא מוביל את הבחורה איך שבא לו. רקדנים קצת יותר מנוסים מנסים להתאים את צורת הריקוד לסגנון השיר, או להתאים את הצעדים לחלקים בולטים בשיר ("ברייקים").
בדרך כלל יש גם קצת בצ'אטה. בדרך כלל השירים הם בספרדית. לעתים רחוקות אפשר יהיה לשמוע שיר באנגלית, שבדרך כלל יהיה קאבר סלסה לשיר קיים (כמו Clocks של קולדפליי).
בסלסה יש מעגל מדי פעם, שנקרא רואדה. במעגל יש אדם שנקרא המוביל (קאנטטה) והוא מחליט איזה מהלכים יבצעו כל האנשים האחרים. אפשר לגנוב את תפקיד המוביל תוך כדי ריקוד, ואין שום מניעה שהמוביל יהיה בחורה (למרות שמשום מה זה קורה פחות).
בסלסה יש גם קצת ריקודי שורות, שיכולים להיות בכל השפות (אבל בדרך כלל לא בעברית). חלק מהם יהיו באותה גרסה כמו מה שנרקד בריקודי עם. חלק יהיו קצת שונים (למשל שיר הערפד, שבסלסה, רוקדים אותו בשתי שורות של בנים מול בנות, וזה יותר יפה מאשר בריקודי עם, שבו רוקדים סתם בשורות רגילות).
יש עוד כמה סגנונות שיכולים להופיע בסלסה לפעמים, כמו רגאטון (ראפ קובני. לפעמים אפשר לשמוע אותו גם באמצע שיר סלסה) או כל מיני דברים עם שמות אקזוטיים אחרים כמו רומבה.
מגוון:
מה שנחמד בריקודי עם הוא שאפשר ליצור ריקוד לכל שיר, לא משנה באיזה סגנון. גם אם לשיר יש משקל מוזר (כמו "אישה על החוף" עם משקל של 9/8), יהיה אפשר להלביש עליו ריקוד. יוצא שמי שנמצא בריקודי עם יכול להיחשף להרבה סגנונות של שירים ישראלים: שירי ארץ ישראל הישנה והטובה ("באלו הידיים"), שירים של גלגל"צ ("הגשמה עצמית") ושירים מזרחיים.
בסלסה, לא כל שיר מתאים. בדרך כלל רוקדים סלסה רק על שירים שבסגנון שאופייני לסלסה, למרות שאפשר תיאורטית לרקוד על כל שיר שהוא במשקל של 2/4 או 4/4 וגם נמצא בקצב המתאים.
יוצא בהתחלה שבסלסה, כל השירים נשמעים אותו דבר, ולוקח זמן לשים לב להבדלים. לוקח עוד יותר זמן להתחיל להכיר שירים בשמות שלהם. זה שהם לא בשפה שמכירים, לא עושה את זה יותר קל (אבל אפליקציות כמו Shazam יכולות מאוד לעזור במקרה הזה).
אינטראקציה בין אנשים:
בריקודי עם בישראל, כל סבב של זוגות יכול להמשך בערך חצי שעה. בגלל זה, אנשים נוטים להיות זהירים בבחירת בן/בת הזוג שלהם. זה לא כיף לבחור מישהו שלא רוקד טוב, או שאין כימיה איתו, ואז להיות תקוע איתו במשך חצי שעה. אפשר גם לנטוש את בן/בת הזוג באמצע, אבל זה יכול להיות מעליב.
בגלל זה קורה שאנשים יעדיפו בדרך כלל לרקוד עם אנשים שהם רקדו איתם כבר במקום להמר על מישהו חדש. בהרבה מקרים אנשים מחליטים להיות בני זוג קבועים ולא לרקוד עם אנשים אחרים כל עוד שניהם נמצאים באותו ערב.
כל זה מגביל את כמות האנשים החדשים שמכירים. אפשר גם כמובן להכיר אנשים לא דרך הריקוד, אבל זה הרבה פחות קל.
אם אין לכם בת זוג קבועה ולא קבעתם מראש עם מישהו או מישהי, אז עלולים להיווצר מצבים שאף אחת לא תסכים לרקוד אתכם בסבב של ריקודי הזוגות (יש סיכוי של 50% שזה יקרה - תלוי איזה רקדנים אתם ואיך אתם נראים).
בריקודי עם ישראלים בארצות הברית, הסבבים של הריקודים הרבה יותר קצרים (יכול להיות סבב של 3-4 ריקודי זוגות בסך הכל), מה שהרבה יותר מעודד אנשים להתנסות עם אנשים חדשים.
כאן נמצא אחד ההבדלים היפים והמשמעותיים בין הסלסה וריקודי העם. בסלסה נהוג לרקוד כל ריקוד עם בת זוג אחרת. כל ריקוד נמשך בדרך כלל כ-5 דקות, ככה שגם אם לא נהנים עם בן הזוג, זה לא ימשך להרבה זמן.
בזכות זה, יוצא שבסלסה שאם מזמינים בחורה לרקוד, יש בדרך כלל יותר מ-50% סיכוי שהיא תסכים, וסיכוי הרבה יותר גדול אם כבר רקדתם פעם ערב לפני ונהניתם.
בגלל זה, בסלסה אפשר להכיר הרבה יותר אנשים מאשר בריקודי עם, ויש הרבה יותר תקשורת עם אנשים.
ענייני פמיניזם:
בשני סוגי הריקודים, בנים הרבה יותר נוטים להזמין בנות מאשר להיפך. אין כל מניעה שבת תזמין בן, אבל זה קורה הרבה פחות. יש בנות שמאוד יתביישו להזמין בנים.
מבחינת יחס בין המינים, סלסה הוא ריקוד שוביניסטי להחריד (בדיוק כמו כל הריקודים הסלונים האחרים). הבנים הם אלה שיחליטו איזה מהלכים יבוצעו בריקוד, והבנות צריכות להיות לדעת להבין מה הבנים מסמנים להן. הן יכולות לעשות וריאציות (מה שנקרא "ליידי סטייל") אבל הן עדיין צריכות להיות בדרך כלל בתוך המסגרת שהבנים מכתיבים.
נדיר לראות היפוכי תפקידים - בנות שמובילות בנים, אבל תיאורטית אין מניעה שזה יקרה. בדרך כלל רק למדריכות יהיה מספיק ידע להוביל גברים.
ריקוד עם הם הרבה יותר שיוויוניים מהבחינה הזו.
בדרך כלל מצופה שהגבר יוביל, אבל הבת יכולה להוביל אותו במקרה שהוא לא מכיר את הריקוד והיא כן. יכולים להיות גם מצבים של שיוויון בהם שני הצדדים מובילים אחד את השני.
הגבר לא יכול לשנות את הצעדים או לבחור צעדים אחרים, אבל גם הגבר וגם האשה יכולים לעשות וריאציות קלות.
ענייני מגדר:
בריקודי עם אפשר לראות לפעמים בנות רוקדות עם בנות אחרות. יכולים להיות 1-2 זוגות כאלה בחוג ריקודים גדול.
יש סיכוי כמעט אפסי לראות בריקודי עם גבר רוקד עם גבר, אלא אם הם נמצאים בחוג שמיועד לקהילה הגאה (ולא נראה לי שיש חוגים כאלה כרגע). הפעם היחידה שראיתי דבר כזה בחוג רגיל היתה ששני גברים ניסו להסתלבט על הרוקדים בחוף גורדון והצטרפו למעגל.
בסלסה מאוד מקובל לראות בנות רוקדות עם בנות. מדי פעם אפשר גם לראות בנים שרוקדים עם בנים אחרים.
לעתים אנשים ירקדו בתפקיד המין השני בזמן הלימודים והתירגול - בעיקר אם הם רוצים להיות מדריכים, ולפעמים בשביל לאזן אם חסרים הרבה בנים או בנות.
לפעמים אפשר לראות שלושה אנשים שרוקדים ריקוד ביחד.
סדרי גודל:
להרקדות של ריקודי עם יש פוטנציאל להיות מאוד גדולות.
הרקדות סלסה נוטות להיות יותר קטנות. נראה לי שבדרך כלל הן לא יותר מ-70 איש.
ימי הולדת:
בריקודי עם - לפחות בהרקדה של גדי ביטון, אם יש למישהו יום הולדת, אז אומרים את השם שלו ברמקול ומקדישים לו שיר.
בסלסה, יש מעגל יום הולדת. חוגגי יום ההולדת נמצאים בתוך המעגל. מקיפים אותם האנשים האחרים, שמוחאים כפיים במקצב קלאווה, ומדי פעם נכנסים לתוך המעגל ורוקדים עם אנשי יום ההולדת.
(במדיה נוצ'ה נהוג שמי שרוצה להיות במעגל יום הולדת צריך להביא עוגה)
אירועים מיוחדים:
בריקודי עם, לפעמים נוהגים להביא להקות ריקודי עם להופעות, בדרך כלל בחגים. אני אישית מאוד נהנה לראות את ההופעות האלה.
במדיה נוצ'ה אוהבים לחגוג אירועים מיוחדים (בדרך כלל יום הולדת של קבוצת מדיה מסויימת) באמצעות סדנאות שבהן מלמדים דברים שבדרך כלל לא לומדים בשיעורי הסלסה הרגילים.
פסטיבלים:
בריקודי עם, הפסטיבל הכי ידוע הוא כמובן פסטיבל כרמיאל, שהוא 3 ימים של הרקדות והופעות ריקודים. ההרקדות הן בחינם, וההופעות בתשלום. ההופעה הגדולה של הערב היא במחיר מסובסד כנראה.
יש עוד מיני-פסטיבל בפסח בעיר רחובות ("רוקדים אביב ברחובות") שנמשך יומיים, עם הרקדות והופעות בחינם.
יש גם את "קאמפ בתנועה" של גדי ביטון, שהוא 3 ימים של ריקודים, הרקדות, הופעות וסדנאות. אישית עוד לא יצא לי להיות שם.
בסלסה יש הרבה יותר פסטיבלים.
ראוי לציון פסטיבל "מדיה נופש" של מדיה נוצ'ה, שהוא בחינם, בניגוד לכל הגיון בסיסי. עם כמה קטצ'ים, כמו זה שצריך לגור באוהל ולהיות חלק מצוות ניקוי.
עוד פסטיבלים הם פסטיבל בלגאן שקרוי על מהלך עם אותו שם, פסטיבל אוטרה, קונגרס הסלסה, פסטיבל חורף חם ואולי עוד כמה שלא יצא לי להכיר.
בפסטיבלים של סלסה יש בדרך כלל הרקדות, סדנאות ובחלק מהם (בדרך כלל בפסטיבלים היקרים) יש גם אמנים מחו"ל.
לרקוד בחינם:
יש כמה מקומות שאפשר לרקוד בהם ריקודי עם בחינם. בדרך כלל הם יהיו תחת כיפת השמים. יש למשל בחוף גורדון בתל אביב, ובספורטק בהרצליה. בדרך כלל זה רק בקיץ.
עד כמה שידוע לי, אין מקומות בהם אפשר ללמוד בחינם.
סלסה אפשר לרקוד וללמוד בחינם בכל המסיבות שמדיה נוצ'ה מארגנים (שהם ארגון מדהים ביותר). יש להם קבוצות בכל הארץ, ואפשר למצוא את הרשימה כאן.
למי שנמצא בבאר שבע: יש סלסה בחינם במעונות ג' בימי שלישי (שהחוג שם הוא זה שנתן את ההשראה למדיה נוצ'ה).
לסיכום:
ההבדלים בין סלסה וריקודי עם מזכירים מאוד את ההבדלים בין כלבים וחתולים. יש להם הבדלים מאוד גדולים בהתנהגות ובצורת החשיבה.
גם אין הרבה חפיפה בינהם, ולכל אחד מהם יש את היתרונות והחסרונות שלו. אני אוהב את שניהם.
